צוואות וירושות
"וַיֹאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָה זָרַע וְהִנֵה בֶן בֵיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"
(בראשית, פרק ט"ו, פסוק ג)
כבר אז עוד בספר בראשית מוזכר לראשונה עניין הירושה, ניתן לומר כי מאז ועד היום אנו עוסקים רבות בנושא זה, למעשה כל אדם נתקל לפחות פעם בחייו בסיטואציה בה הוא במעמד יורש או במעמד מוריש, ולמעמד זה חשיבות רבה והשלכות רבות מבחינה משפטית וחוקית, לכן פניה והתיעצות עם עו"ד המבין בנושא יעזור לשפוך אור ולמנוע אי אילו בעיות ואף סכסוכים בעתיד.
ירושה
על פי חוק הירושה התשכ"ה 1965 - ירושה הינה העברת רכושו של הנפטר/ת ליורש/ת על פי דין.
קיימות 2 סוגי ירושה:
1. ירושה על פי צוואה
אם המנוח הותיר אחריו צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי צוואה, היורשים הם האנשים, הגופים והישויות המשפטיות המופיעים בצוואה, וחלוקת העיזבון מתבצעת על פי החלוקה בצוואה.
2. ירושה על פי דין
במקרה שאין צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי דין, היורשים הם קרוביו של הנפטר על פי מפתח קבוע בחוק או המדינה באמצעות האפוטרופוס הכללי אם לנפטר לא היו קרובים הזכאים לרשת אותו על פי החוק.
אדם שנפטר ולא הותיר אחריו צוואה, יש לחלק את עזבונו על פי דין ויש להגיש בקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים, לפי הסמכות המקומית: מקום מושבו של המוריש, ואם לא היה בישראל לפי מקום הימצא נכס מנכסי העזבון או לאחד מבתי הדין הרבניים, כמו כן חשוב לציין כי קופות גמל וביטוחי מנהלים: אלה אינם נחשבים לחלק מעיזבונו של הנפטר, ויורש אותם אוטומטית המוטב המופיע ברישומים. בכל מקרה אחר יש לציין במפורש בגוף הצוואה.
צוואה
צוואה היא הצהרה בכתב, המהווה מסמך משפטי, ומסדירה את חלוקת הרכוש של אדם לאחר מותו.
החוק הישראלי מכיר בארבעה סוגי צוואות - צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה - אך אינו מגדיר הוראות ספציפיות לאופן עריכת הצוואה, הצוואה יכולה להתייחס לכל רכוש שהיה לאדם בעת מותו, ולכלול הוראות מדויקות ותנאים לביצועה ולחלוקת הרכוש, ומנגד יכולה הצוואה להיות כללית ולפרט רק קווים מנחים כלליים לביצועה.
אין הגבלה על מספר הצוואות שיכול אדם להשאיר אחריו, אך הצוואה המאוחרת התקפה שתקוים מבטלת צוואות שקודמות לה, משתמע מכך שהצוואה המאוחרת היא הקובעת, למעט מקרים חריגים ביותר בהם בית המשפט מכריע אחרת.
